מייסד ההוצאה

פינחס אליהו נבון ז"ל
תש"כ -תשע"ד 1959-2014

ישר, קנאי לאמת, עניו, נחוש, שמח ואופטימיסט בלתי נלאה, כך תואר פינחס אליהו נבון בפי כל מכריו.


פיני – כפי שכונה בפי חבריו – נולד בבאר שבע בשנת התש"כ. הוריו, ישראל וסימי יבל"א, היו עולים חדשים ממרוקו שהכירו ונישאו בישראל. כאביו שהיה הבכור ל-14 אחיו גם פיני היה בכור לחמשת אחיו. בילדותו עברה המשפחה לדימונה ובה גדל והתחנך. כבר מגיל צעיר ניכר בקשרי חברה טובים, ובקשרים מיוחדים עם בני משפחתו המורחבת. את סבו וסבתו הקפיד לבקר לעיתים קרובות.

לאחר לימודים בבית הספר היסודי "עלומים," המשיך פיני לחטיבת הביניים בישיבת כפר מימון. משם, המשיך לישיבת בני עקיבא "אוהל שלמה" שבבאר שבע, ובה סיים את לימודי התיכון. לקראת סיום לימודיו בישיבה התיכונית, החל פיני להתאמן במרץ ובמאמץ מרוכז לקראת שירותו  הצבאי. אחיו מספרים כי שעות רבות היה מתאמן בהרמת משקולות שהכין במו ידיו על ידי מילוי קופסאות שימורים גדולות בבטון וחיבורן במוט ברזל. כמו כן, פיני החל לרוץ קילומטרים רבים עד כי הגיע לשיא של 36 ק"מ בריצה אחת מדימונה לבאר שבע. עם גיוסו לצה"ל בתחילת התשלח (נוב' 78') שובץ פיני בחטיבת גולני והתקבל לצוות ההקמה של יחידת חה"ן גולני.

פיני, שהיה בחור חזק, הופקד על מקלע המאג הכבד, ויחד עם המאג שסחב בגאווה גדולה הוא נשא תחמושת רבה ככל שנדרש. חבריו לצוות ומפקדיו מספרים על בחור חסון, חברותי ומרכזי בצוות הלוחמים, שליכד סביבו את כל החבורה. "התכונה שבלטה אצלו הייתה כוחות נפש עצומים," מספר חברו לצוות.

"הוא מעולם לא התלונן למרות שלעיתים נאלץ להישאר בצבא לתקופות ארוכות של כחודשיים, מפני שלא יכול היה להספיק להגיע מרמת הגולן עד לדימונה לפני כניסת השבת".

השירות בחטיבת גולני נמשך לאורך כל חייו של פיני, בכל שלב, בכל תחום ובכל תפקיד. לאחר תום שירותו הסדיר הוא היה למילואימניק גאה. הוא שימש כסמל מחלקה הנערץ על ידי חייליו ומעולם לא החמיץ שירות מילואים. חבריו למילואים, חלקם צעירים ממנו בעשרות שנים, מספרים: "כולם רצו להיות בצוות של פיני, שם הכול התנהל באווירה טובה, בלי לחץ ובמקצועיות רבה."

במהלך השנים עזב פיני את תפקידו כסמל וחזר להיות לוחם מהשורה. הוא שוחרר סופית משירות מילואים כשבועיים בלבד לפני פטירתו, לאחר שירות של 33 שנים, בהן לחם – בין היתר – במלחמת לבנון הראשונה ובמבצע "חומת מגן."

בשנת התשמא למד פיני בקורס לעובדים סוציאליים חינוכיים, שם הכיר את ריקי, בת העיירה ירוחם. לאחר כעשרה חודשים של היכרות החליטו השניים להינשא וקבעו את ביתם בדימונה, שם נולדו שני ילדיהם: בת-אל ויזהר. פיני היה בעל ואב למופת אשר השרה אווירה מיוחדת בביתו ויצר קשרים מיוחדים עם בני משפחתו הקרובים. לילדיו היה לא רק אב, אלא גם חבר. הוא העריץ את אשתו וילדיו והם העריצו אותו.

בקיץ של סוף שנת התשמא, החל פיני לעבוד מטעם המועצה המקומית של ירוחם כרכז חבורות רחוב, שתפקידו לקדם נוער הנושר ממסגרות לימוד. פיני, שנרתם לתפקיד ברצינות רבה, הקים בירוחם את "בית הנוער" ששימש כמרכז לפעילויות עבור נוער בשעות אחר הצהריים. נוסף לכך, יזם פיני קורס הכנה לצה"ל, הראשון מסוגו בירוחם. בשנת התשמז מונה פיני לעוזר מנכ"ל המועצה ולאחר מכן, בשנת נעשה למזכיר.  עם  היכנסו  לתפקיד  מזכיר המועצה  החליטה  משפחת  נבון  הצעירה  לעבור להתגורר בירוחם. מאז, במשך כעשרים וחמש שנים, שימש פיני בכמה תפקידים במועצה. בין השאר, היה רכז נפגעי סמים באגף הרווחה. לאורך כל שנות שליחותו הציבורית בלט פיני במסירות לתפקידיו, בנאמנות, בכושר ניהול, ובעיקר ביושר בלתי מתפשר.


בשנת התשסו, בהיותו בן 47 החליט פיני להגשים חלום ישן של לוחם צדק, והחל ללמוד לימודי משפטים. בהגיעו ליובל, לאחר שלוש שנים עמוסות שבהן למד כסטודנט מן המניין בד בבד עם ניהול אגף שפ"ע במועצה המקומית בירוחם, סיים פיני בהצלחה את לימודי התואר במשפטים ומיד החל שנת התמחות ב"מנהל מקרקעי ישראל" שבבאר שבע. חבריו, עובדי מנהל המקרקעין, מספרים על התרשמותם העמוקה מעבודתו: "חשבנו ששלחו לנו 'זקן' להתמחות, אך מיד גילינו אדם צעיר באופיו ובמרצו, שלקח את תקופת ההתמחות ברצינות רבה מאוד."


עם סיום התמחותו החל פיני ללמוד במרץ רב למבחני לשכת עורכי הדין. במיוחד בתקופה זו ניכרה נחישותו להצליח ולסיים כראוי כל משימה שלקח על עצמו. הוא הסתגר בחדר עבודתו הצנוע במשך כשלושה חודשים, התנתק מכל דבר העלול להסיח את דעתו ולמד 16 שעות ביממה.

פיני עבר בהצלחה את המבחנים, אך זמן קצר לאחר מכן, עם קבלת רישיון עורך הדין, החל להרגיש כאבים עזים בבטנו. לאחר בירור רפואי נאמר לו שהוא חולה בסרטן. למרות הבשורה הקשה המשיך פיני, נחוש כדרכו, לנהל את חייו כרגיל. כמה חודשים לאחר גילוי המחלה ועם תחילתם של טיפולים קשים, סגר פיני מעגל של שניים וחצי עשורים, כשמונה שוב לתפקיד מזכיר המועצה המקומית בירוחם. פיני ניגש לתפקיד עם הניסיון הרב שצבר במשך השנים, מילא את תפקידו בחריצות רבה ותכנן תכניות ארוכות טווח. מתוך אחריות כנה היה פיני מעורב בפרטי הפרטים של עבודת המועצה ודאגתו לרווחת התושבים נכרה גם מחוץ למסגרת משרתו.

הטיפולים הקשים שפיני נאלץ לעבור עקב מחלתו, לא פגעו בתפקודו, לא בחייו האישיים ולא בעבודתו למען הציבור. אדרבה, פיני התמסר לעבודתו ודרש מקרוביו ומעובדיו לנהוג בו כאדם בריא ולא לוותר לו על מאומה. הוא חזר וטען: "אני בריא. חוץ מסרטן, אין לי כלום." מקורביו – חברים ובני משפחה – לא הרגישו במחלתו מכיוון שהוא הקפיד לשדר אופטימיות תמידית לכל הסובבים, ולהפגין עוצמות נפש בלתי רגילות. גם כוחו הגופני עמד לו באותם ימים קשים והוא נראה כאדם בריא לחלוטין. גם בתקופת מחלתו, פיני מעולם לא הפסיק ללמוד. מיד לאחר סיום לימודי המשפטים, ובזמן שכבר החל את תפקיד מזכיר המועצה, הוא למד גזברות מטעם משרד הפנים.

בתקופה שבה התמודד פיני עם המחלה, נוצרו סביבו מעגלים רחבים של תומכים ומתפללים לרפואתו. אנשים מכל מגזרי החברה ומכל רחבי הארץ נקשרו אליו בקשר נפשי וייחלו להחלמתו המהירה.  שמחת החיים של פיני והאופטימיות שלו, עשתה את שלה גם במערכת הרפואה. רופאים שהתוודעו למצב בריאותו החמור התקשו להוציא מפיהם מילות חולשה או ייאוש, ונעשו חסרי מילים נוכח רצונו הנחוש לחיות, אף בשעה שהבין כי מצבו הולך ומחמיר. פיני מעולם לא פחד מהתמודדות עם המחלה. הוא נהג לומר: "איני מפחד מהמחלה. אני מסתכל לה בעיניים, ומסתער עליה."

כשבועיים לפני פטירתו החל פיני לתכנן את פרישתו מהמועצה המקומית בירוחם.

אך לפיני היו עוד תכניות. הוא תכנן לנסוע כל שבוע לישיבה בעלי כדי ללמוד תורה עם בנו יזהר, שכן היה קשור מאוד לישיבה ובעבר נהג להגיע אליה מידי פעם כדי ללמוד. נוסף לכך, תכנן פיני להקים קבוצת תמיכה לחולי סרטן, ולשכה של יעוץ משפטי לאוכלוסיות נזקקות. אחר פטירתו נמצאו במחשבו האישי מודעות מוכנות לפרסום עבור שני הפרויקטים הללו. באחת מהן נכתב: "דרושים עורכי דין, בעלי נשמה יתרה, לעבודה בהתנדבות וללא תשלום."

כזה היה פיני. רודף צדק ואמת. בעל לב רחב ונשמה יתרה.

בבוקר 'שבת הגדול' התשעד, יום של נשמה יתרה, השיב פיני את נשמתו לבורא.  ת.נ.צ.ב.ה