בסוף הפרשה אנחנו מצווים על מצוות תפילין פעמיים. אנחנו מניחים תפילין למען תהיה תורת ה' בפינו. מה זו המצווה הזו?
צריך להבחין בין 2 דברים בחיים שלנו. יש אדם פתוח שמתעניין בהרבה חכמות, רוצה להשכיל, ולכן הוא גם לומד תורה. אדם כזה שמניח תפילין מרגיש איתן מאוד מוזר. הוא רוצה ללמוד ספרים ותפילין זה ספר סגור שנמצא בתוך בית ואי אפשר להגיע אליו.
מצוות תפילין באה לומר לנו שתורה זה משהו אחר. לימוד תורה זה לא רק משהו שאנחנו לומדים אותו אלא זה החיים שלנו. כי הם חיינו ואורך ימינו. זה מעבר להקניית ידע. בהנחת תפילין אנחנו אומרים שהתורה קשורה לחיים שלנו. היא תמצית חיינו. לכן קושרים את התפילין אלינו. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. אנחנו עוסקים בתורה כל הזמן. הוגים בה יומם ולילה. מצוות תפילין מבטאת את הקשר החי והתמידי הזה. לכן היא ניתנה לעם ישראל עוד לפני מעמד הר סיני. חיי עולם נטע בתוכנו.
לתורה אין הפסק. היא תמידית. לכן אנחנו מברכים עליה רק פעם אחת ביום. הסחת הדעת היחידה ממנה היא השינה בלילה. הרמב"ם מסביר שיש מעלה גדולה מאוד ללמוד תורה גם ביום וגם בלילה. רצף החיים שלנו זה העיסוק התמידי בתורה. בלימוד התורה בלילה אנחנו מראים שאחרי כל עיסוקנו ביום בענייני העולם הזה אנחנו לא מסיימים את היום אלא חוזרים לעסוק בדבר הנצחי. בזכות מצווה זו אנחנו גם זוכים לרשת את הארץ. "ויראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". אלו התפילין. בזכות ביטוי הקשר התמידי שלנו לתורה ככה מתבטא הקשר שלנו לארץ ישראל. (לכן המלאך מתגלה ליהושע עם חרב שלופה בידו, כי לא עסק בתורה בלילה שלפני הקרב על יריחו).
למהות מצוות תפילין | פרשת בא – הרב אליעזר קשתיאל
השארת תגובה