[1]אחרי פרשת שכם הקב"ה אומר ליעקב שצריך ללכת לבית אל. יעקב אומר לאנשים שאיתו שיסירו את אלוהי הנכר אשר בתוכם. רש"י מסביר שזה הביזה שלקחו בשכם. זה מה שהם טמנו באלה ורק לאחר מכן ניתן לעלות אל ה' בבית אל.
בסוף ספר יהושע כל העם מתאספים בשכם. למה יהושע קורא לכולם דווקא לשכם ולא לשילה? בסוף נאומו הוא אומר להם להסיר את אלוהי הנכר אשר בקרבם ואז מקים אבן גדולה תחת האלה. רש"י מסביר שם שזו אותה אלה מהפרשה שלנו.
גם יעקב וגם יהושע נמצאים בסיטואציה של אחרי מלחמה. אחרי קרבות על הקדושה. לפעמים כשנלחמים במישהו עלולים להיות מושפעים ממנו. אתה לפעמים משתמש בתכסיסים של האויב וצריך להתנהג כמוהו. מאמץ את הטענות שלו. רש"י מסבער שלשון מאבק מגיעה מלשון התקשרות. בהיאבקות לפעמים מתחבקים. דווקא במלחמה יש סכנה. זו סכנה שונה מזו שאתה בידידות עם מישהו. גם כשנלחמים בהשקפת עולם צריך כל הזמן להישמר ולהיטהר.
אלה זה עץ סרק שלא מניב פירות. לטמון מתחת לאלה זה לומר שאין המשכיות למה שטומנים. מתנקים מכל זה.
יהושע הלך דווקא לשכם בגלל יוסף הצדיק. הוא קובר את עצמותיו דווקא שם. יוסף היה צריך להתמודד לבד עם התרבות המצרית והצליח כל כך שהוא לא הושפע כהוא זה ממנה. לכן ספר יהושע מסיים בזה שעצמות יוסף נקברו בשכם בחלקה שקנה יעקב אבינו. במקום שנוצר המגע הראשון של יעקב עם הכנענים שישבו פה. מהמגע הזה נוצרו גם דברים שליליים ויוסף בא לתקן הכל.
[1] *שיכתוב ללא הגהה