רש"י אומר על הפסוק "הנסתרות לה' אלוקינו…" שבנ"י שינו מצב מהשלכה פרטית של המעשים שלהם להשלכה ציבורית (כמו שקרה עם עכן).
הערבות נולדת עם מעבר הירדן. במצוות ניתן להוציא מישהו ידי חובה מכיוון שזו גם החובה שלי.
גם להיפך, ירידה רוחנית של מישהו משפיעה על כל הכלל. מושג הפרט נגמר ונעלם. (יונה הנביא לא יכול ללכת לישון באוניה אלא חייב להתפלל על כל האוניה).
הרמב"ם מוסיף שהאחריות היא לא רק לאומית אלא כלל עולמית.
מסביר הרב סולובייצ'יק שבגלל זה הוידוי הוא בלשון רבים. יום הכיפורים מתחיל עם ההיתר להתפלל עם העבריינים. בסוכות לוקחים ארבעה מינים. יבואו אלו ויכפרו על אלו.
דווקא מי שאין לו טעם וריח נקרא מלשון ערבות (ערבה).
אם אנחנו לוקחים ערבות אחד על השני אז אפשר לבקש מהקב"ה שיהיה ערב לנו.
בעל תוקע שאחראי על השומעים אותו מבקש מהקב"ה 'ערוב עבדך לטוב'.
ערבות בתורה היא כאשר יש ערבות הדדית. היא מתגלה מתוך זה. אם תהיה ערבות אז נזכה ל"והערב נא את דברי תורתך". זה יביא לכך שהקב"ה ידאג לכל הנידחים שנמצאים בכל מקום בעולם. (המשך הפרשה).
עם התודעה הזו צריך להגיע לימים הנוראים. יש לכל אחד ואחד מאיתנו אחריות לכלל ומתוך התודעה הזו באות התפילות שלנו בימים האלה. בשמחת תורה כולנו נרקוד סביב הספר תורה, אותו ספר שלא יכולה להיות חסרה בו אפילו אות אחת. זאת התורה וזה עם ישראל. ערבות מלאה.
כשהצדיקים עולים לגן עדן אז מזמינים אותם להיכנס והם לא מוכנים להיכנס בלי העבריינים. הם מנסים להוציא את הרשעים מהגיהנם דרך השאלה האם הם התחברו לתורה ומצוות. אם הייתה לו פעם אחת ערבות אז ניתן לגאול אותו לגן עדן. עדן.
ערבות הדדית – עיקרה והשלכותיה לחיינו | פרשת ניצבים
השארת תגובה